במשך כמעט שלושים שנה, נכנסתי לכיתות כמורה למתמטיקה.
במהלך תקופה זו לימדתי אלפי תלמידים, ושיעור אחד התבהר מדי שנה: התשובה הכתובה על הדף היא רק חלק קטן ממה שקורה באמת.
האתגר האמיתי תמיד היה להבין כיצד תלמיד חושב.
אילו הנחות הוא מניח?
היכן שינה כיוון ההיגיון שלו?
איזו תפיסה מוטעית מונעת את פריצת הדרך?
שאלות אלו חשובות הרבה יותר מאשר פשוט לדעת האם תשובה נכונה או שגויה.
אמונה זו עיצבה לא רק את ההוראה שלי, אלא גם את המחקר האקדמי שלי.
במהלך השנים האחרונות חקרתי שאלה שנמצאת בלב מחקר התואר השני שלי באוניברסיטת חיפה:
האם בינה מלאכותית יכולה לעזור למורים להבין את חשיבת התלמידים - לא רק להעריך האם תשובה נכונה?
השבוע זכיתי להציג את המחקר הזה, יחד עם ד"ר שי אולשר, כחלק מקורס על הערכה מבוססת מחשב במתמטיקה. התגאותי שמרכז החממה בחר גם לשתף את עבודתנו.
בעוד שהמחקר כולל מודלים של שפה גדולה ובינה מלאכותית, הטכנולוגיה עצמה אינה מה שמרגש אותי יותר מכל.
בינה מלאכותית תמשיך להתפתח. המודלים של היום יהפכו להיסטוריה של המחר. כלים חדשים יופיעו, יכולות ישתפרו והחינוך ימשיך להסתגל.
השאלה החשובה יותר היא זו שתישאר הרבה אחרי שהטכנולוגיה של היום תשתנה:
כיצד נוכל לעזור למורים להבין טוב יותר את החשיבה שמאחורי עבודתו של תלמיד - במיוחד כאשר פותרים בעיות מתמטיות פתוחות שיש להן יותר מגישה תקפה אחת?
כאן אני מאמין שלבינה מלאכותית יש את הפוטנציאל הגדול ביותר.
לא להחליף מורים.
לא להפוך מערכות יחסים לאוטומטיות.
אלא לספק תובנה עמוקה יותר לגבי האופן שבו תלמידים חושבים, היכן הם מתקשים וכיצד הדרכה מותאמת אישית יכולה לעזור להם להגיע לרגע "אהה" משלהם.
את עתיד הבינה המלאכותית בחינוך לא צריך למדוד לפי מספר המורים שהיא מחליפה.
יש למדוד אותו לפי כמה מורים הופכים ליעילים, מושכלים ומשפיעים יותר בזכותה.
זה העתיד שאני מקווה לתרום לו.
מחקר זה הוא רק תחילתו של מסע ארוך בהרבה - מסע של למידה, שאלות, ניסויים, טעויות, שיפור, ובתקווה תרומה, ולו במעט, לעתיד החינוך המתמטי.
תודתי הכנה לד"ר שי אולשר, לפרופסור מיכל ירושלמי ולמרכז החממה על ההדרכה, העידוד והאמון לאורך כל המסע הזה.
אשמח לשמוע את מחשבותיכם.
כיצד לדעתכם צריכה בינה מלאכותית לתמוך במורים מבלי להחליף את הצד האנושי של החינוך?