עבור רבים מאיתנו, "אני לא יודע" אינו משפט ניטרלי. הוא טעון רגשית. הוא יכול לשאת תחושות של פיגור, חוסר יכולת להיות טוב מספיק, מראה טיפשי, אכזבה של אחרים, או פשוט תחושה שאנחנו כבר צריכים לדעת.
בגלל המשמעות של מילים אלו, לומדים רבים מנסים להימלט מהן מהר ככל האפשר. הם מחפשים תשובה, מבקשים עזרה, או מחפשים הליך מוכר. כל דבר שמאפשר להם לעזוב את אי הנוחות של חוסר הידיעה.
אנו לומדים להימלט מחוסר ודאות
במהלך שנותינו בבית הספר, רבים מאיתנו לומדים להתייחס לחוסר ודאות כמשהו לברוח ממנו ולא כמשהו לחקור. מעטים מאיתנו לומדים כיצד להישאר שם.
דרך שונה לחשוב על למידה
ב-Fundamatics, אנו מאמינים ש"אני לא יודע" אינו סוף החשיבה. זה המקום שבו מתחילה החשיבה.
האתגר אינו פשוט לומר את המילים הללו. האתגר הוא להישאר שם. להישאר רגועים, להתנגד לדחף להימלט מחוסר הוודאות, ולתת לתודעה שלנו את הזמן והמרחב הדרושים לה כדי להתבונן, לחבר רעיונות ולהבין בהדרגה את מה שהיא עדיין לא מבינה.
הבנה לעיתים רחוקות מופיעה בבת אחת. היא צצה בהדרגה, כאשר חוסר הוודאות מפנה את מקומה אט אט לבהירות.
מיומנות שכדאי ללמד
אולי אחת המיומנויות החשובות ביותר שאנו יכולים ללמד אינה כיצד למצוא תשובות מהר יותר. זוהי למידה כיצד להישאר עם "אני לא יודע" מספיק זמן כדי שהחשיבה תתבהר.
זה יותר ממיומנות מתמטית. זוהי מיומנות ללמידה, חקירה, יצירתיות וחיים עצמם.
סרט קשור
תובנה זו מלווה את הסרט הקצר שלנו "אני לא יודע". הסרט אינו מסביר רעיון זה. הוא מזמין את הצופים לחוות איך זה מרגיש להישאר בתוך "אני לא יודע" עד שהחשיבה תתבהר בהדרגה.