לפני כמה שנים האחיין שלי שאל אותי שאלה פשוטה: איך יכול להיות שחיסור של מספר שלילי יכול לתת תוצאה חיובית?
זו מסוג השאלות שקל מאוד לענות עליהן באמצעות כלל. אפשר לומר לתלמידים שחיסור של מספר שלילי שקול לחיבור של מספר חיובי, לתת כמה דוגמאות ולהמשיך הלאה.
אבל לדעת כלל זה לא תמיד אותו דבר כמו להבין אותו.
לכן, במקום להסביר שוב את הכלל, ניסיתי משהו אחר. דמיינו מספרים הכתובים על אריחים לאורך הרצפה. המספר הראשון קובע היכן עומדים. הפעולה קובעת לאיזה כיוון מסתכלים. המספר השני קובע כיצד נעים.
החיבור והחיסור כבר לא היו רק סימנים על הדף. הם הפכו לכיוון ולתנועה.
כשהגענו לתרגיל כמו מינוס שלוש פחות מינוס חמש, הוא עמד על מינוס שלוש, הסתובב בהתאם לפעולה ונע בהתאם למספר השני. את התוצאה לא הייתי צריך לומר לו. הוא הגיע אליה בעצמו.
הפעילות הקטנה הזאת נשארה איתי.
שנים אחר כך יצרנו את אותו רעיון מחדש כיישומון אינטראקטיבי של Fundamatics. תלמידים יכולים להתנסות בפעולות שונות בין מספרים מכוונים, לעקוב אחר התנועה שלב אחר שלב ולחקור בעצמם את הקשרים.
ומאחורי הפעילות הזאת נמצא רעיון הוראתי רחב יותר.
לפעמים האינסטינקט הראשון שלנו הוא לנסות להסביר משהו בצורה ברורה יותר. אבל קיימת גם אפשרות אחרת: לשנות את החוויה עצמה.
רעיון מתמטי שנראה מופשט על הדף יכול לפעמים להפוך לנגיש הרבה יותר כאשר הלומדים יכולים לראות אותו, לנוע בתוכו, לבדוק אותו ולגלות בעצמם את התוצאה.
אולי השאלה היא לא רק:
"איך אני יכול להסביר את זה טוב יותר?"
לפעמים השאלה המעניינת יותר היא:
"איך אני יכול לאפשר לתלמידים לחוות את זה?"